בתי משפט לענייני משפחה ובתי דין רבניים

מאת עו”ד רונן סימון

מאמר קצר זה עניינו משמעותי ויכול להשפיע על ניהולו של תיק גירושין באשר הוא.

סמכות מקבילה מהי ?

על פי דיני מדינת ישראל קיימות ככלל שתי מערכות שיפוט מקבילות ולשתיהן סמכות לדון בענייני גירושין של בני זוג:

האחת הנה המערכת האזרחית שכיום מרוכזים ענייני המעמד האישי במסגרת בתי המשפט לענייני משפחה (כערכאה ראשונה).

השנייה הנה מערכת השיפוט הדתית הרלונטית לבני הזוג, כך שאם שני בני הזוג בני הדת היהודית אזי הערכאה הרלוונטית לענינם הנה בתי הדין הדתיים, או אם הם בני העדה המוסלמית יכול עניינם לידון בפני בתי הדין השרעים.

כבר בשלב זה יודגש ויובהר כי ההליך הדתי, קרי הגט עצמו, הנו בסמכותה הבלעדית של הערכאה הדתית ולכן פסק דין לגירושין וביצוע הגט יעשו רק בפני בית הדין הרבני.

ככלל, כפופים בתי הדין הדתיים למרותו של דין המדינה קרי חוקי מדינת ישראל, זאת למעט בעניינים של דין אישי כגון הליך הגט עצמו, אשר ההחלטה באם התקיימו הנסיבות המבוארות למתן פסק דין לגירושין וביצוע הגירושין עצמם, תעשה על פי הדין הדתי וכמצוות ההלכה.

על אף שבתי הדין כפופים לדין המדינה, הרי שבבואם לדון בעניינם של בני זוג המתדיין בפניהם, לא ניתן להתעלם מהשפעת ההלכה הדתית על פסיקתם ולא אחת נתקלנו בפסיקות ששללו מאשה זכויות ממוניות מהטעם כי מרדה בבעלה או בגדה בו ורק ערעור לבית הדין הרבני הגדול ועתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג”צ, הובילו לתיקון המעוות ולפסיקה על פי החוק האזרחי.

המדובר בהליכים סבוכים, ארוכים (שכן קיים עקרון משפטי של “כיבוד ערכאות” המונע לעיתים התערבות) ולא אחת יקרים המביאים צד “חלש” לוותר על איזה מזכויותיו ולפיכך נודעת חשיבות רבה לייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין הבקיא בדיני משפחה על מנת להבטיח שמירה על זכויות.

הלכה מושרשת היא כי צד שהחל בהליכים בהגשת תביעות כדין בערכאה אחת, הוא שמקנה את הסמכות לדון בעניינם של הצדדים. כך למשל אם פלוני הקדים והגיש את תביעותיו אל בית הדין הרבני במועד וכדין וכרך בהם כדין את ענייני הרכוש, אזי גם אם אלמונית תגיש תביעותיה אל ביהמ”ש לענייני משפחה, יידון עניינם של הצדדים בפני בית הדין הרבני.

האמור נכון ככל שהדבר נוגע לעניינים שבין שני בני הזוג אולם כבר נפסק כי ענייני מזונות קטינים ומשמורתם אפשר ויידונו גם בערכאה האחרת בנסיבות המסויימות אשר עליהן יורחב במאמר אחר.

במקרה בו בני הזוג אינם בני אותה עדה דתית (יהודי ונוצריה למשל) אין לבית הדין הרבני סמכות כלל ועניינם יידון בפני הערכאה האזרחית, לרבות עניין התרת קשר הנישואין ביניהם.

יש ובית הדין הרבני ידון גם בגירושי בני זוג שאף שלא נישאו בחופה וקידושין, הוכרו כזוג נשוי. אז יחוייבו בגט פיטורין ולו מחמת הספק על מנת שיהיו מותרים לאחרים על פי ההלכה.

במסגרת הליך גירושין שבין בני זוג יכול ותתעורר שאלת תביעתה של הכתובה.

עניין זה ראוי שיבחן היטב עוד קודם לתחילתם של ההליכים שכן גם לתביעה בבית המשפט “האזרחי” אפשר ותהיה השפעה על זכותה של האשה לתבוע את כתובתה ומאידך לא כל תביעה שוללת או מקימה זכות לתביעת הכתובה.

להתנהלותם של בני הזוג קודם להגשת תביעותיהם כמו גם בחירת הערכאה הנכונה לעניינם חשיבות רבה להבטחת זכותם מחד “וחסימת” הצד השני מאידך ורק עו”ד הבקיא בענייני המעמד האישי וענייני גירושין יכול לתת את הייעוץ הנכון.

כפי שנוכחנו לדעת, הרי שלעיתוי הגשת התביעה חשיבות רבה שכן בדרך כלל ההחלטה להפרד הינה תוצאה של תהליך שעברו בני הזוג יחדיו וכל אחד מהם לחוד ולפיכך הסיסמא הילדותית משהו לפיה “הראשון זוכה והשני בוכה…..” מקבלת משמעות רצינית כל שכן “תפיסת הסמכות” ובחירת הערכאה המתאימה לדיון.

סיכום:

הליך של גירושין הינו פרק טראומתי בחייו של החווה אותו, אולם ייעוץ נכון ובחירת אסטרטגיה טובה יובילו במקרים רבים לסיום מהיר ויחסכו לצדדים עוגמת נפש וממון רב, כל שכן שבמרבית המקרים בין בני הזוג הניצים נמצאים ילדיהם והכלל המנחה שצריך לשמש נר לרגלי המתדיינים ומיצגיהם הינו כי בני הזוג מתגרשים האחד מן השני אולם מעולם לא יוכלו להתגרש מילדיהם ועליהם לעשות הכל כדי שההליך יהיה מהיר וממצה גם אם כואב.